גורש מהבית בגיל 18 — ומצא קורת גג בסוויפ ימינה

הוא בן 18. אין לו מפתח לשום דלת.

ההורים שלו הוציאו אותו מהבית, ומאותו רגע הוא חסר בית. אין משפחה אחרת. אין סבתא עם חדר פנוי, אין דוד עם ספה. יש תיק גב אחד ורחוב.

Read nextעוקץ בשכר דירה: בני הזוג שהפילו קופאית קטנה כדי לחמוק מפינוי לרחוב

בהתחלה הוא מתגלגל בין חברים, אבל הוא מגלה מהר שלחסד יש תאריך תפוגה. אחרי כמה ימים ההורים של החברים מתחילים לשאול שאלות, והחבר מגיע במבוכה ומבקש שימצא משהו אחר למחר.

אז הוא מאלתר. לפעמים הוסטל, כשיש כסף. לפעמים המכונית, עם צוואר תפוס בשש בבוקר. כל שקל שנשאר הולך לקופה אחת: דירה משלו.

ואז חבר זורק לו רעיון שמשנה לו את השנה: תוריד אפליקציית היכרויות, ותמצא שם מקום לישון.

מאז זו השיטה. הוא עושה התאמות עם נשים, קובע מפגש, וישן אצלן. במילים שלו: מקלחת חמה בחינם, מיטה נוחה, וסקס טוב. הוא לא מספר שכשהוא יוצא בבוקר, הוא לא חוזר לשום מקום.

השהות הארוכה ביותר שלו במקום אחד נמשכה שבועיים, אצל אישה מבוגרת ממנו שהבן שלה היה בחופשה. שבועיים של מקרר מלא ושל ידיעה שגם הלילה הבא סגור. ואז הבן חזר.

והוא עצמו לא מנקה את זה. 'אני קצת משתמש באנשים', הוא מודה. 'פשוט באמת אין לי המון אפשרויות'.

הווידוי הזה הצית סערה — ובניגוד לצפוי, רוב הקהל דווקא הצדיע לו.

'כל עוד אתה אורח טוב וכולם מסכימים, אני לא רואה פה שום דבר שלילי', כתב אחד המגיבים, בתגובה שאספה מאות תמיכות. מגיב אחר לא ניסה בכלל להתווכח מוסרית, אלא נדהם מהלוגיסטיקה: 'איך אתה מצליח לעשות את זה כבחור? אתה חייב להיות ממש חתיך'.

מישהו כינה אותו אלוף העולם בקטגוריה שלו, והוסיף אזהרה קצרה: 'תהיה בטוח ואל תפגע באף אחד'.

הטיעון המשפטי-עממי הגיע ממגיב שטען שאין פה קורבן בכלל: 'זו אפליקציית היכרויות. גם כל מי שתמצא שם משתמש בך. אל תרגיש רע'.

והיה גם מי שסיפר שהוא היה שם בעצמו. 'גם אני נהייתי חסר בית בערך בגיל הזה. לא היו אפליקציות אז, ולא הייתה לי מכונית, אבל הצלחתי למצוא מיטות חמות', הוא כתב. 'תעשה מה שאתה צריך, כל עוד אתה בטוח ולא פוגע באף אחד'.

Your brand, right here.Reach story-obsessed listeners in 45+ languages → advertise on Avonetics

מגיב אחר ניצל את ההזדמנות לירות לכיוון אחר לגמרי: 'נשים כותבות בפרופיל שהן רוצות גברים מצליחים ועם עוד עשרים תנאים, ואז נותנות לבחור חסר בית להישאר שבועיים ברצף'.

אבל לא כולם צחקו.

מול מקהלת ההערצה עמד מחנה קטן יותר, ומדויק יותר. 'אני מבין למה אתה עושה את זה אם נגמרו לך האופציות, אבל זה נשמע מסוכן לכל המעורבים', כתב אחד. 'אני מקווה שתמצא משהו יציב יותר, כדי שלא תצטרך להישען על זרים רק כדי לעבור את השבוע'.

אחר ניסח את זה כאזהרה: 'אי אפשר להאשים מישהו שמנסה לשרוד, אבל זה מצב קשה שיכול להתדרדר מהר מאוד'.

וזו בדיוק הנקודה שסביבה מתנהל הוויכוח האמיתי. הנשים מסכימות לערב עם בחור שמעוניין בהן. הן לא מסכימות לארח דייר שהמניע הראשון שלו הוא הדלת שנפתחת. ההסכמה שניתנה, טוענים המבקרים, מבוססת על תמונה חלקית — וזה ההבדל בין מפגש הדדי לבין עסקה שרק צד אחד יודע שהיא מתקיימת.

מנגד, המחנה התומך שואל שאלה שקשה לענות עליה: מה בדיוק הייתם רוצים שנער בן 18 שנזרק מהבית יעשה? יישן על ספסל בשביל השקיפות? יוותר על מקלחת בשם הגינות?

יש גם צד שלישי בסיפור שכמעט אף אחד לא דיבר עליו: הבן של האישה, שחזר מהחופשה לבית שבו במשך שבועיים גר אדם שהוא לא הכיר.

מה שהופך את הווידוי הזה לכל כך חשמלי הוא שהמספר לא מנסה להתחמק. הוא לא טוען שהוא צדיק. הוא מניח את העובדות על השולחן, מודה בחלק הלא נעים, ואז מסביר שזה מה שיש. הוא לא מבקש מחילה, והוא בהחלט לא מבקש רחמים — הוא מספר איך מתנהלים כשאין קרקע מתחת לרגליים.

והשאלה שנשארת תלויה באוויר היא לא אם הוא הצליח. ברור שהוא הצליח. השאלה היא אם הצלחה כזאת עדיין נחשבת הישרדות, או שבשלב מסוים היא הופכת למשהו אחר לגמרי.

המנחים של תופסים צד יושבים על הסיפור הזה בפרק הקרוב, כל אחד עם מחנה משלו — ובסוף הם חייבים להכריע.