היא שכתבה לה דוחות בעשר בלילה – ואז שמעה אותה מתפארת: 'אני זאת שכולם באים אליה'

זה מתחיל, כמו רוב הדרמות המשרדיות הגדולות, בבקשה קטנה.

עובדת בת 31 בצוות קטן ומגובש חושפת סיפור שמצית ויכוח סוער ברשת: במשך שנה שלמה היא עזרה לעמיתה שלה, בת 28 בשם מיה, בלי לספר לאיש. בהתחלה מדובר בדברים פעוטים – מעבר על מייל לפני שליחה, בדיקה של גיליון נתונים.

Read nextשיעור בשירות לקוחות: בעלת הבית סירבה לטפל בדייר الבעייתי – וחטפה נקמה מתמשכת

אבל הבקשות, כך היא מספרת, הולכות ותופחות. תוך כמה חודשים היא כבר משכתבת דוחות שלמים, בונה מצגות מאפס ומכבה שריפות רגע לפני ישיבות חשובות. 'חשבתי שאנחנו פשוט חברות צוות טובות', היא כותבת.

ואז מגיעה הישיבה ששוברת אותה.

המנהל עוצר את הדיון כדי להחמיא למיה מול כולם על השיפור המרשים בעבודתה. מיה מחייכת, מודה בענווה – ולא מזכירה במילה אחת את האישה שיושבת שני כיסאות ממנה, זו שעשתה חלק גדול מהעבודה המהוללת.

העובדת בולעת את העלבון. אבל שבוע לאחר מכן מגיעה מכה נוספת: היא שומעת במקרה את מיה מתגאה בפני עובדת חדשה שהיא 'בעצם האדם שכולם באים אליו לעזרה' ושהיא 'אחת החזקות בצוות'.

הקש ששובר את גב הגמל מגיע יום לאחר מכן: מיה שולחת הודעה ומבקשת 'תיקון מהיר' למצגת נוספת כי היא בפיגור. הפעם התשובה היא לא. כשמיה שואלת, מופתעת, אם משהו קרה, העובדת אומרת לה את האמת: לא נעים לה שמיה קיבלה שבחים על עבודה שהיא תרמה לה רבות, בלי להזכיר אותה ולו פעם אחת.

תשובתה של מיה מציתה את האש: 'ככה עובדת עבודת צוות. אף אחד לא מפרט את כל מי שעזר לו'.

עכשיו מיה טובעת בפרויקט, הדדליין מתקרב, ושני עמיתים כבר הספיקו לנזוף בעובדת שסירבה – כי העיכוב, לטענתם, פוגע בכל הצוות.

הרשת, לעומת זאת, פוסקת כמעט פה אחד לטובתה.

Your brand, right here.Reach story-obsessed listeners in 45+ languages → advertise on Avonetics

התגובה הפופולרית ביותר מנסחת זאת בחדות: אם העמיתים המודאגים כל כך חוששים לדדליין – שיעזרו למיה בעצמם, כי המסרבת 'פשוט עסוקה מדי כרגע'. מגיבה אחרת מוסיפה בציניות: מי שאוהבת לקחת קרדיט, שתלמד גם לספק את הסחורה.

רבים תוקפים את הגדרת 'עבודת הצוות' של מיה. 'עבודת צוות אמיתית היא גם להראות הערכה למי שעזר לך', כותבת אחת, ומזכירה שבתעשיית המוזיקה והספרים תמיד מזכירים משתפי פעולה – אפילו על תרומה קטנה. מגיב אחר מקצין: 'אם ככה עובדת עבודת צוות – שתתחיל היא לעשות את העבודה של כולם'.

משפט אחד חוזר שוב ושוב, כמעט כמנטרה: 'אל תשרפי את עצמך כדי לחמם מישהו אחר'. מגיבה אחת משתפת סיפור מצמרר – היא עזרה כך לעמיתה במשך שנים, עד שדווקא היא זו שפוטרה, בעוד גונבת הקרדיט נשארה. רק כעבור זמן, כשלא הצליחה לעמוד ברמה בעצמה, פוטרה גם היא.

יש גם עצות פרקטיות: לשמור את הודעות בקשות העזרה ולהציג אותן למנהל, ואף למנף את היקף העזרה האמיתי לבקשת קידום והעלאה. 'שום דבר לא מחסל התנהגות כזאת מהר יותר מבוס שמגלה שהוא משלם למי שלא מבצעת', כותב אחד המגיבים.

אבל בשולי הדיון נשמע גם קול אחר, מרוכך: אולי אין צורך לשרוף את הגשר עד היסוד. אפשר לייעץ מרחוק, להצטרף ממש בסוף – רק לא לעשות את העבודה במקום מיה. ויש מי ששואל בשקט: האם צדק אישי שווה את קריסת הפרויקט של כל הצוות?

השאלה נשארת פתוחה ובוערת: גבול בריא – או עונש קולקטיבי?

המנחים של 'תופסים צד' נכנסים לזירה בפרק החדש, מתייצבים משני צידי המתרס – ולא יוצאים ממנה בלי פסק דין.